לצאת מאיזון זה גם איזון

עבר כחודש מאז כתבתי האחרונה, ביינתים נולדה לי בת נוספת (תודות לכולם על הברכות הלבביות!) וגם נסעתי להודו לפגוש את מורי ולהשתתף בסדנת יוגה, בחו"ל נפגשתי עם חברים וכמובן שעלה נושא התזונה הטבעית, פידבקים על האתר, והיו כאלו שרצו עצות מעשיות, ארזתי לפחות 3 ק"ג תמר מג'הול, ובאופן פרקטי מצאתי את עצמי ממליץ על תמר על הבוקר, או תמר אחרי אימון גופני, תמר שמתחשק משהו מתוק, לבסוף כולם החלו לקרוא לי ד"ר תמר. התמר דרך אגב, בעל אינדקס גליקמי גבוה, מלא בסוכר פרות זמין, משמע הוא מעולה לאלו המתאמנים לאחר אימון גופני מסיבי או טרם פעילות גופנית מוגברת שאינם רוצים להעמיס על העיכול, הוא מכיל אחוזי חלבון גבוהים יחסית, אין בו כמעט שומן והוא עתיר בסיבים תזונתיים, בנוסף הוא עשיר במינרלים כמו נגזרת של פלואוריד, זרחן, סידן, מגנזיום, אבץ, אשלגן וברזל, דל בנתרן, כמות המינרלים שבו, לדוגמה הברזל, כה גבוהה ביחס לפרות אחרים, פי 5  מבננה ופי 10 מתפוח.

לצאת מאיזון זה גם איזון

לא לא על זה אני רוצה לדבר, כי בעצם הדבר החשוב שלקחתי מהנסיעה היה נושא האיזון, בהליכה בדרך הבריגהו יוגה לאורך כל השנים, חקקו על דגל משנתם מורי את חשיבות האיזון ושמירה עליו ככלי מפתח חשוב ביותר למתרגל הרוחני המתחיל והמתקדם. וכל הטיול הזה להודו היה במתכונת איזון, מתחילתו ועד סופו, בעבודתי כאשר אני נפגש עם מטופלים ומנסה לעזור להם לייצר אורח חיים תזונתי חדש, אני תמיד מתאים את הדרישות לצרכים של המטופל וליכולת שלו לבצע את השינוי, תוך התחשבות ברמה בו הוא נמצא, מבחינת יכולת ביצוע ושימור השינוי, והמוטיבציה שלו. מילת המפתח היא איזון. לדוגמה באם אדם שרגיל לאכול 7 ימים בשבוע ארוחת צהריים בשרית, של חלבון מן החי, ובנוסף  יש לו ערכי כולסטרול גבוהים בדם ושאר גורמי סיכון לבביים אחרים, אזי אני לא מנסה להעביר אותו לדיאטה טבעונית, אני בכלל לא מתיימר להפוך אותו גם לצמחוני, אני כן מנסה להסביר לו על הקשר בין צריכת חלבון מן החי ויתר כולסטרול בדם ועל סוגי החלבונים השונים וההבדלים בינהם, ואולי, באם הוא מוכן לנסות, להעביר אותו ל- 3-4 פעמים בשבוע של אכילת חלבון מן החי. והכי חשוב, תמיד אני מאפשר סייגים לתזונה ולשיטה. בעצם גם הנסיעה הזו היתה במידה מסוימת סוג של יציאה מאיזון ואכן אפשרתי לעצמי "לחטוא", בעיקר מול עצמי וגם לקחתי בחשבון את הההשלכות של מעשיי, אכלתי פיצה חצי שעה לפני חצות הליל, שתיית קפה וצ'אי הודי (מצרכים שאותם איני צורך לאחרונה בחיי באופן יום יומי), ובכלל בשגרת שהותי נהגתי לאכול בערב בשעות שבהן תהליך העיכול לא בשיאו או אפילו בשפל (שלב ההטמעה), קרי 22:00 בלילה, אולם לא באופן רציף ולרוב עם מחשבה מאחורי, כמו אכילת פרות בלבד וכו', אך הנקודה החשובה שהטיול הזה להודו, שאומנם היה קצר, אך היווה עבורי סוג של יציאה מאיזון שהיא היא בעצם האיזון האמיתי, שהרי גם בחיי אני מזמין פיצה לי ולמשפחתי אחת לחודש, ובארוחות שישי אני מקנח בחלת שבת וחמאה, (אולי זה לא ישמע לכם כל כך בעייתי), אך מה שחשוב שלכל אחד יש את נקודות יציאה מהאיזון שלו לאורך היום, השבוע, החודש, ונקודות יציאה מאיזון אלו הן אשר גורמות לאדם בסופו של דבר להיות מאוזן, יתר על כן, ייתכן שדווקא ההקפדה על "החטאים" הקטנים הללו היא אם כל המתכונים להתמדה נכונה ומשמעת.

סנדרום אחרי החגים

פגשתי מכר מבית החולים, שאלתיו איך היה בחגים, איפה הם היו הוא ומשפחתו, לאחר הפצצת השאלות הרוטיניות הרגילה והשלמת הפערים היבשה, הוא ציין בפני שהוא מרגיש כבד לאחר כל הארוחות הללו, ונראה לו כי צבר איזה 3 ק"ג ביומיים האחרונים. מיד עלתה במוחי הכותרת "איך לשמור את גופך במהלך החגים - עצות פרקטיות לבולס המצוי...." הכותרת מגלה בצורתה ההומוריסטית חלק מן האמת, אך ראוי לציין שגם אנוכי "חוטא" ובחגים מאפשר לעצמי לאכול כל מיני דברים שלא הייתי אוכל בדרך כלל ביום יום (ראשית זה טוב לאיזון וגורם לשקט אצל בת זוגתי), אולם כפי שציינתי בעבר אדם שמקפיד על כללי התזונה הטבעית במהלך השנה קוצר את פרותיה בחגים.

קפאין הוא ללא כל עוררין החומר הפסיכו אקטיבי הנצרך ביותר כיום ע"י האדם, אין לו ערך חיוני תזונתי לאדם, הוא מעורר של מערכת העצבים ומשפיע ישירות על המוח, מגביר את קצב הלב, בכמויות גבוהות (מעל 400 מ"ג ליום- כ- 3 כוסת אספרסו כפול) גורם לאגיטציה, הפרעות שינה, כאבי ראש והפרעות למערכת העיכול. ההשפעה של קפאין על הגוף מאוד משתנה מאדם לאדם.

התשובה שלו הזכירה לי כי בסדרת המאמרים שלנו על תזונה הטבעית אנו עדיין נמצאים ב"איך" לאכול נכון ולא להתעייף לאחר כל ארוחה, ולהישמר מארוחות החג הבאות עלינו לטובה. דווקא החלק המרענן בחגים היה צום יום כיפור, שנתן קצת אויר לנשימה, קצת רווחה ושקט למערכת העיכול. בחיבורים הקודמים הזכרנו את נושא האכילה האיטית הכל כך מהותי וחשוב, הרמב"ם אומר לעס לפי מספר השיניים שיש לך, כלומר על אדם בוגר ללעוס לפחות 32 פעם את המזון בטרם יבלע אותו. (אני אסתפק גם ב- 20 פעמים). עוד כלל שמנציחה הרפואה הטבעית וממנו  ניתן להבין, בצורה פשוטה, את החשיבות של הלעיסה, הוא: "הכנס מזון יבש ובלע את המזון שהוא רטוב". בנוסף הזכרנו את החשיבות של אכילה שלא במצב מעורער, נסער, כעוס, לאחר פעילות גופנית מאומצת, את הקשר עם רחצה ושינה ואפילו יחסי אישות אינם מומלצים לאחר ארוחה כבדה. (ראה מאמר הקדמה לתזונה טבעית). אז איך נשמרים מהכבדות הזו לאחר ארוחה, לרוב הדבר קורה בשל אכילה גסה, כדי להגדיר אכילה גסה ניתן כמה דוגמאות, למשל אם אדם אוכל ארוחה מאוד מורכבת זו אכילה גסה, אפילו אם אדם אוכל ארוחה פשוטה במרכיביה אך אוכל מהר ובחופזה זו אכילה גסה, גם אם אכל יותר ממה שהוא צריך מבחינה כמותית הדבר יהיה לו למכשול והוא יחווה את העייפות הזו לאחר האוכל שרובינו חווים, ולכן הרבה פעמים רואים אצל אנשים הרגלים גרועים שמושרשים ע"י ביצוע של עוד הרגלים רעים בניסיון לפצות על העייפות, הדוגמה הקלאסית היא שאחרי שאכלנו ארוחה גסה ואנו מתחילים להרגיש בעייפות, מיד אנו מכינים לעצמינו כוס קפה ממריץ, כדי שחס ושלום זמן המעבר של המזון במערכת העיכול לא ישתהה או יתעכב ונמשיך לעבוד ולבצע את המטלות שלנו, כמובן שמערכת העיכול לא רק שמתמודדת עם אכילה מורכבת וקשה, עכשיו גם צריכה להתמודד עם חומר מעורר ומגרה את ההפרשות שבסופו של דבר מפריע לתהליך הטמעת המזון וספיגתו בצורה נאותה. הקפאין גורם להפרשת גסטרין, הורמון המעודד הפרשת חומציות בקיבה, הגברת גלי הכיווץ הפנימיים (הפריסטלטיקה) של המעי הגס וכיווץ כיס המרה ושחרור הורמונים ממנה (CCK). השפעת הקפאין מפריעה לתהליך העיכול והטמעת המזון גורמת לעומס הפרשות בקיבה ומעודדת ריקון של המעי הגס, מעבר המזון במעי הגס מתקצר, ותהליך סילוק ההפרשות והפסולת נפגם ונוצרים רעלנים רבים הנספגים לגוף, הגוף צריך להשקיע מאמצים מכופלים לסילוקם, דבר המכביד עליו ועל עבודתו מאוד. כמה פעמים היית עד לטקס של אכילה גסה שלאחריו מכינים כוס קפה גדולה עם או בלי סוכר או ממתיק מלאכותי כלשהו. הסוד בשמירה והימנעות ממצבי של אכילה גסה והעייפת הנלווית אליה טמון בצירופים המזון ומורכבות הארוחה, נושא זה שבו נדון בהמשך בהרחבה מהווה את לב ליבו של ה"איך" לאכול נכון!

                       לקראת ראש השנה - אני לדודי ודודי לי

מוצ"ש הילדים כבר ישנים, שבוע חדש מתחיל, האשכנזים מתחילים סליחות שבוע לפני ראש השנה כלומר מהבוקר לפני הזריחה, הספרדים כבר התחילו בראש חודש אלול, כולל תקיעה בשופר בשחרית, ברקע מתנגן ניגונו של בעל התניא- רבי שניאור זלמן מלאדי בביצועו המרגש של הרב יאיר כלב, פרשת כי תבוא המדברת על האיזון בין הקללות והברכות ועל הביכורים, הבאת הביכורים במובן הרוחני של המילה מדברת על איך אנו נביא את הפנימיות שלנו לראש השנה הזה הבא עלינו לטובה, האם נסתכל על זה כעוד ארוחת חג וזמן למפגש עם בני משפחה וחברים או שנמליך את הראש הזה על כל חיינו ועל מעשינו, שיהיה לנו לראש כל השנה, האם נבוא מכל ליבנו ונודה על כל מה שקבלנו בשנה הזו ושנקבל בשנה הבאה, ברכינה ובהתמסרות הנפש?

הענין עם הקללות והברכות שבפרשת השבוע הוא בשמיעת התוכחות, מצד אחד צריך לזכור שגם עשינו רע ולא פעלנו כראוי ופגענו בזולת ובבני משפחתינו ובעצמינו, (אין לי רצון לכתוב כל מיני דוגמאות למעשים רעים כל אחד יודע בדיוק מה הוא עשה או לא עשה) ומצד שני לזכור ולראות את הטוב שעשינו, שנתנו צדקה, ועזרנו לקשישה לחצות עם סלים, והקשבנו לאחר בעת צרה, ועזרנו פיזית גם שהיה לנו לא נוח ודחוק בזמן, וביקרנו חולים וכו, הענין להכין את עצמינו לימי ראש השנה החשובים הללו שבהם התמצית והזרע והשורש לכל השנה בצורה מאוזנת לזכרו את  הטוב עם הרע ולדעת מה אני רוצה לעצמי במה אני רוצה לבחור. בכלל אדם חייב לנסות להתעלות ולא רק לרצות לעצמו או על עצמו, או רק דברי חומר, אלא לנסות לרצות לבני ביתו ומשפחתו, לשכניו, לאנשי עירו, למקום שבו הוא גר, לארצו מולדתו, לעמו, לאנשי העולם, לבעלי החיים ולאדמה ומשאביה, ליקום הזה ולשאר הבריאה. 

בברכת שנכין את עצמינו לימי ראש השנה בצורה מאוזנת!!

ארבע בבות בביצוע הרב יאיר כלב

אם אין גלגלים אז לא נגיע למחוז חפצינו?

אז מה עושים שמכרת את הרכב ואתה מחפש רכב חדש, כל יום של חיפוש שכזה זה כמובן להפסיד יום עבודה, לא תמיד הכל קיים בבאר שבע והנסיעה לת"א או ירושלים אומנם מחביאה טיול בתוכה אך גם גובה את מחיר הזמן. בינתיים אשתי בשבוע 38 וחצי יכולה תאורטית ללדת כל רגע, אצלינו אומרים בשעה טובה, כי אין לדעת מה יתרחש התהליך הקסום, היום שאלו אותי מה יקרה אם היא תלד, מה תעשו איך תגיעו לבית החולים? האמת שאני שמח שאני לא חושב יותר מידי על כל הפרטים הללו, לא משום שאני לא אדם מחושב אלא משום שיש בי אמונה כזו שלכל דבר יש פתרון, אדם מוקף סביבו אנשים, אנשים מלשון אנוש, כלומר המקום, הבריאה בהתגלמותה, תודה לאל שאני לא מעסיק את עצמי בכל המחשבות, פחדים וההשערות הלא נחוצות הללו, די והותר לי במחשבות שעולות לי בהכרה ובהתמודדות איתם, כל הכרה והרבדים שבהם היא עוסקת, כך שונה אדם מחברו וזה נהדר, הגיוון הוא אחד מסימני הזיהוי של הבריאה האין סופית... וחזרה לעינינינו, במצב כזה מייד מתגייסים לעזרה, ישועת השם כהרף עין, אני תוהה באם מישהו היה מבקש את עזרתי כיצד הייתי מגיב, הייתי נותן את הרכב שאין לי, מייד בלי שום מחשבה או אולי הייתי מציע את עצמי כנהג, ספרתי ל אישתי היקרה ותשובתה היתה זהה לשלי, ככה זה מצא מין את מינו והיא אפילו יותר נעלה ממני. 

זוג יונים כמטאפורה ליחסים מושלמים בין בני זוג, אומרים שכאשר מת אחד בני הזוג ,השני לא ממשיך ומתחבר עם בן זוג נוסף, הוא שומר אמונים לראשון עד יום מותו.

כל מאכל בעיתו 

אחד העקרונות החשובים בתזונה  הטבעית הוא סידור זמני הארוחות, והתאמת אופן האכילה לשעון הביולוגי, את היום ניתן לחלק לחלק בו אנו עסוקים בהפרשות הפסולת מהגוף והניקוי בין השעות 4:00 בבוקר עד ל 12:00 בצהריים, זמן עיכול המזון בין השעות 12:00 עד 20:00, וזמן הטמעת המזון בין השעות 20:00 עד 4:00 בבוקר. על אדם המתחיל ללכת בדרך של התזונה הטבעית לאפשר לגוף לבצע את ההתהליכים הנ"ל כמה שיותר בקלות וללא קושי, הדבר אומר להתחיל להתאים את הארוחות לסידור המוזכר מעלה, באופן שיאפשרו עיכול נכון, הפרשת פסולת בצורה קבועה וטובה והטמעה של המזון. התהליכים הללו קשורים אחד בשני כך שאם אדם בזמן המיועד להפרשה וניקוי מחליט לאכול ארוחה מאוד מלאה ומורכבת אזי הגוף יצטרך לעסוק במלאכת העיכול ויפסיק את מלאכת הפרשת הפסולת והניקוי, הפרעה שכזו באם קוראת פעם אחת, הגוף יוכל להתגבר עליה באם נמשכת באופן תדיר, בסופו של דבר יהיה קשה לגוף להיפטר מן הרעלים והן יחלחלו לאזורים חלשים והדבר יתבטא בצורה של מחלה כלשהי. זו הסיבה מדוע אנו יכולים להרשות לעצמינו בהיותינו צעירים לאכול לא בצורה נכונה ולהביא לידי מצבי קיצון את גופינו בכל הנוגע לתזונה. אולם כאשר אנו מתגברים ובמשך שנים כמות הצטברות הרעלים בגוף עולה על היכולת של הגוף לסלקם הנזקים יבואו לידי ביטוי בצורת מחלה כאמור. כמו למשל אם בשעות הניקוי וההפרשה בבוקר, אדם מחליט שהוא צורך ארוחה גדולה ומורכבת (ביצה, טוסט, גבינה, ריבה, חמאה, מיץ תפוזים קצת סלט וטונה), הדבר עלול להאט את יכולת ההפרשה ולהפריע בתהליך הניקוי, ואכן רוב בני האדם הקמים בבוקר אינם יכולים לאכול ארוחה גדולה. הרמב"ם אומר שיש לחכות לפחות 4 שעות עד שהאיברים הפנימיים מתחילים "להתעורר" ולהיות פעילים. ולכן לפי עקרונות התזונה הטבעית באם מתעורר רעב ניתן ומומלץ לאכול "חומרי ניקוי" שיעודדו ויעזרו בהפרשת הפסולת, חומרי ניקוי אלו הם הפרות הטריים והעסיסיים, פרי עסיסי, מזין, מכיל סוכר פרות ובכך מקנה אנרגיה זמינה, מתעכל בקלות (עיכולו לרוב מסתיים לאחר חצי שעה) ואינו מכביד על האדם ואפילו עוזר בהפרשה, בד"כ כדאי להמתין שעתיים לפחות מאז הקימה, אם אדם מאוד רעב בקימה, יכול לקחת תמר אחד או שניים או לחילופין באם הוא צמא לשתות חצי כוס - כוס מים, לאחר כשעתיים ניתן לאכול מנת פרות כלשהי או יותר. אין הכוונה להיכנס למשטר דיאטתי קפדני, והתזונה הטבעית אינה מגבילה את הצריכה או עוסקת חס ושלום בספירת קלוריות, אפשרי 2-3 מנות פרי עד שהאדם מרגיש שבע, להזכירכם, הרצון לאכול בבוקר לא גדול, וכל מנהגי אכילת ארוחות הבוקר המלאות והמורכבות הן לא יותר מאשר טקסים שניתן בנקל להיפטר מהן לאחר שעוברים להרגלי אכילה של התזונה הטבעית, אלו המיישמים את העקרונות מרגישים לבד את השינוי בגוף ואת הקלילות וחוסר העייפות המגיעים בצורה מהירה יחד עם שינוי ההרגלים. לאחר שאדם חווה את השינויים הנ"ל הוא כבר לא מעונין לחזור אחורה לאותם ימים בהם הוא קם בבוקר ואכל ארוחה מורכבת (קערה של קורנפלקס או ברנפלקס שלא לדבר על שוגי וכל שאר הסוכרים המזוקקים לשמותיהן עם חלב פרה) שלאחריה הרגיש שוב עייפת ולא הבין מדוע הוא עייף בבוקר לאחר שישן 8 שעות. 

בברכת שנצליח לחוות את הדברים שאנו לומדים!!

הקדמה לתזונה הטבעית - חלק א' 

לאחרונה אנשים פוגשים בי ושואלים אותי כיצד הצלחתי לרדת במשקל, מה עשיתי, כמובן שבשיחת סלון רגילה זה די מאתגר להתחיל להסביר כיצד ומה הן השיטות, אבל בכל זאת אני מוצא את עצמי במצב שבו אני מתחיל להסביר בראשי פרקים את הקוים הכלליים של התזונה הטבעית. אני קורא לזה ההקדמה לתזונה הטבעית. ניתן לחלק את הנושא הגדול הזה לאיך ולמה, ראשית כל יש להכיר את האיך, הכוונה באיך היא, כיצד על אדם שרוצה להיות בריא לנהוג עם גופו בהקשר לצריכת המזון? כיצד לאכול? מתי לאכול וכמה? מה לאכול בבוקר, מה לאכול בצהריים ובשאר חלקי היום? ומה נכון מבחינה פיזיולוגית ולמה? האם יש כללים שחלים על כולם? או שהתזונה כמו כל דבר היום ברפואה הולכת לכיון, שנשמע מאוד הגיוני, לכיון האישי והפרטני, כזה המותאם לאדם לפי מראהו, אופיו, נטיותיו, הרגלי חייו, עבודתו והסביבה בה הוא חי. אני אנסה לענות על השאלות הללו בעדכונים הבאים ואתם מוזמנים לעקוב.

ראשית, יש לפתוח בכלל החשוב ביותר והוא לקוח ממקורותינו, הרמב"ם משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות פרק ד' פסוק ב': "לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא.  ואל ישהה נקביו, ואפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו, יעמוד מיד". הכלל החשוב ביותר הוא לאכול שאתה רעב ולשתות שאתה צמא, בנושא זה קמו מיתוסים רבים, במיוחד בארץ חמה רווית שמש כשלנו, ופרט בנגב (מיתוס השתייה). הרבה פעמים אנו מוצאים מפלט באכילה, ואוכלים בעקבות מתחים נפשיים וסערות רגשות כאלו או אחרות, או אוכלים מתוך כוחו של הרגל, "צריך לאכול 3 פעמים ביום" (משפטים מבית אמא ולא הם לא רק של הפולנים הם כלל עדתיים), וכמובן "לא להשאיר כלום בצלחת". אני לא רוצה להזכיר את העובדה שאנו אוכלים עם העיניים ורוב הבילויים שלנו עם עצמינו ועם חברינו ומשפחתינו קשורים לאכילה, וכן זה טבעי ונכון, אך לעיתים מתבצע בצורה מוגזמת שיש לה השפעה מכבידה מאוד על הגוף ועל הבריאות שלנו, מי מאיתנו לא חווה עייפות ורצון לתנומה לאחר אכילה, במיוחד אם נעשתה בצירוף לא נכון, ובכמות גדולה, בלי לומר תודה (הריכוז ואמירת הברכה בטרם האכילה מעלים את התדר האנרגטי של מקבל המזון ומזון), בצורה מהירה עם ריבוי שתיה וכו', האוכל אמור להמריץ את האדם לתת לו כוחות ואנרגיה, להיטמע בגוף בצורה טובה ומלאה ולא להיפך, אכילה שלאחריה האדם חש עייפות, משמע שהאופן שבו האדם אכל לא נעשה בצורה טובה ומלאה, אכילה כזו קרויה בשפתינו אכילה גסה. ההליכה בדרך התזונה הטבעית היא משימה מאתגרת, ולעיתים אנו לא מבצעים אותה בצורה טובה, גם אני שכותב לכם מוצא את עצמי טועה ואוכל בצורה לא מושלמת, אך הלימוד והקניית ההרגלים הוא תהליך פיזי, נפשי ורוחני שעדיף שיקרה בצורה מתונה, מושכלת ורציפה ולא פתאומית או מתוך אימפולס, כמו הרבה פעמים שמתחילים בהתלהבות איזה דבר וכמו ההתלהבות בהתחלה כך גם עוזבים אותו במהרה. מהטעויות שלנו אנו לומדים בצורה הטובה ביותר ואסור לנו לתת להן להרפות את ידנו, אלא לגרום לנו לנסות שוב ושוב.

בברכת הצלחה על שמירה על תזונה טובה ומאוזנת לכולנו,

הקדמה לתזונה טבעית - חלק ב' 

במהדורה  הקודמת הזכרנו את הכלל הראשון והחשוב של אכול מתי שאתה רעה ושתה כאשר אתה צמא בלבד, הזכרנו את החשיבות שיש לאכילה בתנאים נוחים פיזיים נפשיים ורוחניים, הכלל השני, מפרט לגבי התנאים הנכונים לאכילה בריאה, על הסועד לאכול כאשר התנאים הפנימיים והחיצוניים מאפשרים זאת בצורה הטובה ביותר, עליו להיות רגוע ולא נסער מבחינה פנימית רגשית ומחשבית, לא טוב לאכול ולהיות טרוד במחשבות רבות, לעיתים כדאי לדחות את הארוחה עד לארגון המחשבה והנושא המטריד ורק לאחר מכן לגשת למלאכת האכילה, אין לאכול לאחר פעילות גופנית מאומצת, אחרי פעילות גופנית יש לחכות לעיתים עד שעתיים, מכיון שהגוף עדיין פעיל ועיקר עיסוקו הוא הפניית חמצן לרקמות השונות ותהליכי נשימה תוך תאיים, יש להמתין שהגוף יפסיק להזיע וקצב הלב יחזור לקצב איטי וסדיר כמו הקצב שלנו במנוחה. אין לאכול כאשר האדם מרגיש שהוא עייף, באם עייפות נפלה עליו מוטב ילך ויתפוס תנומה קלה של פחות משעה ולאחריה כאשר הרעב יתעורר ישוב לאכול, אין לרחוץ את הגוף מיד לאחר אכילה, דבר זה עלול להפריע לעבודת העיכול, האפשרות של מקלחת בטרם הארוחה, ולאחר זמן מה קצר אכילה, היא העדיפה ומאפשרת הטמעה טובה יותר של המזון. באם לפני הארוחה אדם מרגיש שקר לו, מוטב שיתעמל מעט ויחמם את גופו ואז ינוח קמעה וישביע נפשו. כמובן שראוי לציין שאין זה טוב מבחינת העיכול לאכול בעמידה, בחופזה או בהליכה, אלא כאשר האדם יושב בצורה נוחה, אין זה בריא לישון לאחר הארוחה אלא להמתין 3-4 שעות, כך שאכילה בשעות הערב המאוחרות או בשעות הלילה, אינה מומלצת, ואינה מתיישבת עם הבריאות, ומביאה על האדם חולאים. זה תמיד מזכיר לי שעיקרי התזונה הטבעית לא מתיישבים עם האינטרסים של בעלי המסעדות והשפים שמוכרים לנו מזונות מורכבים ועשירים ביותר שלרוב לא הולכים הולכים בקו הבריאות, לרוב הם מלאים בחומרים ממכרים ומגרי חושים, שמגרים את הקיבה והמעי וגורמים לאדם לאכול יתר על המידה ולשתות בצורה מוגזמת ובאם הם מלווים בחומרים ממכרים אחרים כמו אלכוהול הרי זה משובח, האינטרס העומד מאחורי זה הוא כלכלי והוא אמור לשרת את כיסם ואת צבירת ממונם. אנו יודעים שהכללות הן לא דבר מדויק, אך מעטים השפים ובעלי המסעדות שרצונם הוא ליצור מזון אופטימלי לסועד אשר יגרום לו סיפוק בריאות והנאה, תוך השתדלות כמה שפחות לפגוע בסביבה ומבלי לגרום להרג של בעלי חיים וכדומה, לרוב מדובר בצבירת ממון ורדיפת הכבוד, השם והתהילה. כמובן שאיני יוצא חוצץ כנגד ענף המסעדנות והצורך שלנו לאכול ולהנות מן המזון, הנאה ועונג מארוחה במסעדה הם דברים נהדרים. אך עם זאת, ברור שאם אדם אוכל רק במסעדות סביר להניח שיהיה לו יותר קשה להקפיד על כללי התזונה הטבעית. יש לזכור שזה ההולך בדרך התזונה הטבעית יכול להרשות לעצמו מידי פעם לסור מדרך הישר, בתנאי שביום יום הוא שומר על הכללים בצורה טובה, גופו יאפשר לו "לחטוא", ביתר קלות.

בברכת הצלחה על שמירה על תזונה טובה ומאוזנת לכולנו,

הסוד בכוחו של הצום

הנה יוצא לו צום ט' באב, והשנה אני מרגיש שהוא עבר עלי בקלילות יתרה, אין הכוונה לכתוב כמה קל היה לי לצום, אלא לציין את העובדה, כי הקלילות נבעה מהכנה שבוצעה ביודעין או שלא ביודעין. בחודשים האחרונים עם ההליכה בדרכי הרפואה והתזונה הטבעית, גופי, נפשי, רוחי ונשמתי עברו שינויים נהדרים, לא רק שירדתי מעודף משקל של 12 ק"ג בחודשיים (ולא אין זה מהיר מידי), הבריאות השתפרה, יכולת סילוק הרעלים גברה, העייפות פחתה והמצב רוח, אה כן אותו מצב רוח שכל כך חשוב לנו לבריאות שלמה, המצב רוח השתפר מאוד, לא שהיה רע לפני, אלא הלכה והתעוררה לה הרגשה כזו של חיוניות ועימה זכרון משופר, שפע של רעיונות חדשים ויצירתיות, וכו'. הגוף בכללותו הגיב בצורה נהדרת, ושוב גם על השינויים והתמורות שחלו בגופי או במבנה האישיותי הפנימי שלי, בעקבות ההקפדה על עקרונות התזונה הטבעית, אין ברצוני לכתוב כרגע, אפשר באמת להקדיש לנושא זמן מחשבה ומקום לכתבה מענינת, אך לב הדברים קשור בצום. במרפאה בימי הצומות, ט' באב או ביום הכיפורים, או לאחר מכן, פוגשים שוב את כל האנשים שהחליטו לצום, אך מכיון שגופם לא היה מוכן או מכיון שהם מנהלים אורח חיים מסוים, כולם שווים וחווים את "התופעות לוואי של הצום" בין אם זה כאב ראש מההפסקה הפתאומית של צריכת קפה, עייפות, חולשה וכאבים שונים, לעיתים רגזנות, דכאון ואי שקט, אף יש כאלו שמתארים בחילות והקאות. התופעות הללו מזכירות תופעות גמילה כמו שרואים אצל צרכן האלכוהול דרך הקבע, אולם תופעות אלו הקורות מהצום קצרות עשרות מונים ופחות עוצמתיות מתופעות הגמילה, ואכן תופעות אלו הן סוג של גמילה מצריכה של משקאות קפאיניים, (לעיתים אלכוהול וסיגריות) סוכרים מזוקקים, חומרים מעובדים ותעשייתים, עמילנים מעובדים, חטיפים מתוקים, מעדני חלב מסוכרים ושאר מריעין בישין. האמת היא שהגוף שלנו מגיב בהתאמה למידת התלות שלנו בחומרים הללו, כיצד זה מתקשר לקלילות שבה עבר עלי הצום, תשאלו? ובכן בחודשים האחרונים, אני נמנע לחלוטין ממשקאות קפה ותה, סוכרים מזוקקים לא נכנסים לגופי כלל, אני לא אוכל כלל חלבונים מן החי כולל מוצרי חלב למינהם, מובן שלעיתים אני אוכל איזה פיצה עם הילדים ובארוחות שישי מקנח בחלה עם חמאה, כמו שבת זוגתי אומרת צריך איזון גם בזה, בעיקר התזונה שלי בנויה על פרות וירקות והקפדה על עקרונות התזונה הטבעית, ואכן לשמחתי ובעזרתו, אני יכול לומר שלא חוויתי כאבי ראש או שינויי מצב רוח, עייפות או חוסר חיוניות, כזו או אחרת, יתר על כך גופי התחזק והתרוקן מכל מיני שאריות של פסולת. כמובן שבצום דתי אני מקפיד על אי שתיית מים, ואילו בצום טבעי רפואי להרזייה או לטיפול במחלה חריפה או כרונית, כן מותר לשתות מים לפי הכלל הידוע של הרמב"ם אכול שאתה רעב ושתה שאתה צמא (עודף מים לא בהכרח בריא). רבות נכתב ונאמר על הצום, חלק צמים מסיבות דתיות וחלק רוצים לרזות או מסיבות בריאותיות, הצום הוא לא הריפוי אלא תהליך טבעי גופני, שאם נסתכל על חיות ירודות וגבוהות בטבע נראה שהן עושות בו שימוש תכוף בכל פעם שהם חוות מחלה או פציעה בצורה אינסטיקטיבית. הצום בעצם מאפשר לגוף לנוח מעיכול מזון ומאפשר לגוף להקצות משאבים אחרים שהיו אמורים להיות מוקצים לטובת העיכול לטובת שיפור הבריאות, הגברת סילוק הרעלים וחיזוק פיזי, חיסוני, נפשי ומנטלי. אנשים שהתנסו בצום, ולא מומלץ לעשות שימוש שכזה ללא הדרכה של מומחה לנושא או אדם בעל ידע בתחום, יודעים לומר שכל התאורים אודות, "תופעות הלוואי של הצום" חולפים להן מאוד מהר תוך שעתיים עד יום- יומיים, תחושת הרעב גם היא נעלמת תוך יומיים עד שלושה, לאור העובדה שמפסיקים להלעיט את הקיבה והמעי במיני חומרים מגרים, תבלינים ושאר גירויים כימיים. והתוצאה מנוחה אמיתית לאיברי הגוף למערכת העיכול בפרט ולגוף בכלל. זה סודו של הצום ופה טמון כוחו, בכך שהוא מאפשר את הריפוי הטבעי של מערכות הגוף השונות, המתבטא בכך שההפרשות גוברות ואיתן הוצאת הפסולת, המשקל יורד עקב העובדה כי הגוף מתחיל לעכל מבפנים את עודף המאגרים, המצב רוח משתפר, העייפות נעלמת ובמקומה מופיעה חיוניות, יצירתיות, כושר הריכוז מתחדד, לחץ הדם יורד, העומס על הלב פוחת ועבודת הלב יורדת ועוד. אנשים יכולים לצום ללא מזון רק עם מים זמן רב משבועות ועד חודשים, אדם יכול לאבד ממשקלו עד 20 אחוזים ועדיין אין הדבר מפריע לו לתפקוד. כמו בכל שיטה יש לבצע אותה בצורה נכונה ותחת פיקוח צמוד של מומחה לתחום. חשוב לומר שאנשים שצמו לזמנים קצרים וחוו את שלל "תופעות הגמילה" עלולים לחשוב בטעות כי הצום היא חוויה קשה ומכיאבה שמקנה סבל, אך טעות היא בידם, את יופיו, מעלותיו ויתרונותיו של הצום הממושך ניתן להבין בצורה אינטלקטואלית, אך הדרך הטובה והנכונה ביותר היא הדרך החוויתית.

בברכת צרכנות רפואה מושכלת לכולנו.

מידת ההקשבה 

הנה מתקרב לו יום ט' באב, לפי חז"ל חרב בית המקדש בשל שנאת חינם, (הסיפור על קמצא ובר קמצא), אתמול שוחחנו בשיעור יוגה על הציוי הראשון (היאם) שמדבר על אי פגיעה, במחשבה, בדיבור ובמעשה, שמירה על מחשבה נכונה היא החלק הכי קשה של הציווי, והוא מתקשר ישירות לשנאת חינם וליצירת חברה טובה יותר, אמן שלא ניפול ונצליח לשמור על מחשבה טהורה. השינוי טמון כמובן במצב ההופכי, אהבת חינם, לפי חכמינו האהבה מסמלת מצב של דימיון בין שני הפרטים, למושג אהבה מיני פירושים ודרכים שונות להבנה, אולי באופן פרקטי ניתן להתחיל לעבוד על מידת ההקשבה שלנו, הרבה פעמים אני נפגש עם מטופלים שבשומעם שאני רופא ישר מרגישים צורך לפרוק מעליהם ולשתף אותי בחוויות צריכת הבריאות  האחרונה שלהם, המשמעותית ביותר שלהם או של בני משפחותיהם, לרוב הסיפורים לא נעימים, לרוב דרושה זוית ראיה רחבה כדי לראות את הדברים משני צידי המתרס, הרבה פעמים אני מוצא את עצמי בעמדת המגן, המפשר וזה שרואה את שני הצדדים, יהיו כאלו שיאמרו המערכת עמוסה ורוויה, אין מספיק רופאים, אין זמן, אך בפועל ישנם כאלו שמצליחים ליצור זמן ולא מתפשרים ומנסים לתת מענה שפוי בתוך עולם של מערכת שלוקה בחסר, זהו בעיני סוג של גישה יותר נכונה, לעיתים כל שנדרש הוא להקשיב, גם אם אין ביכולתו של הרופא המטפל לתת טיפול דפיניטיבי (וכמה אנו ציבור הרופאים לא רגילים להיות במצב שבו אין מחלה מוגדרת ואין טיפול קונקרטי, ההפך הוא הנכון, רוב המצבים הם כאלו שבהן אין פתרון מהיר, קל וגלוי לעין, ולרוב אין ביכולתינו לספק אחד כזה), אך מה שאנו כן יכולים לעשות, הוא להיות נוכחים שם, לתמוך, להיות לאוזן קשובה, במרבית המקרים גם המטופלים או אלו שנקרים בדרכינו יודעים שלא תמיד ניתן למצוא פתרון מוצק לבעיותיהם, אבל עצם השיחה היא היא המזור, ההקשבה האמיתית, מהווה חלק מתהליך הריפוי והתמודדות עם האתגר. צריך לדעת איך להקשיב, ישנם כאלו המקשיבים אך מוחם במקום אחר, נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה, הקשבה אמיתית היא זו שבה אדם מקשיב ישירות לתוך ליבו, הוא מקשיב כי אותו הרגע העולם כאילו עוצר מלכת וכל דעתו של המקשיב, ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, נתונה לאדם שמולו, הוא נמצא שם במחשבה בדיבור ובתנוחה הפיזית של גופו (במעשה), הוא מפנים את המידע ואת הרגשות, הוא מעונין לעזור לאחר והא לא חושב על עצמו באותו הרגע כלל, הוא יזכור את הפגישה ואת האדם מולו כי מבחינתו התהליך מלווה ברגש חזק, הרגש הזה נקרא חמלה, המצב הזה נקרא בפי חכמינו - הרגש זולתו, חכמינו אומרים שאדם חייב לפתח בתוכו את מידת ההרגש זולתו, שלא לדבר על אדם הרוצה ללכת בדרכי הטיפול והעזרה לאחר, על כל מטפל ומטפל באשר הוא, רופא, אנשי הפארא רפואי, מדקר, שיאצואיסט, הומאופת, הרבליסט או איש הילינג כזה או אחר, על כל נותן שרות באשר הוא, על כל אחד הרוצה להשתפר מבחינה פנימית או על זה הפוסע בדרך הרוחנית, על האדם באשר הוא אדם מוטלת החובה לפתח בעצמו את מידת ההרגש זולתו לאחר, ולסביבה שלו. זה נוגע לבעלי החיים, לכדור שלנו וכל היצורים החיים בתוכו וגם לבני האדם. כאשר פוגשים באדם כזה שמקשיב באמת מליבו, ישר הלב מרגיש, אי אפשר לשטות באדם ולא בתחושות שלו, אי אפשר להתחבא מאחורי צג המחשב ולהיות עסוקים בהקלדה וצחצוח התיק הרפואי, לפניך עומד אדם. ברגע שחווים את חווית ההקשבה האמיתית, לא מוכנים יותר להתפשר על משהו אחר, על חיקוי, על הקשבת שווא (pseudo), על הקשבה מתוך אינטרסים של כסף, של כוח של פרסום וכו', ולכן לצידן של סיפורי האכזבה מהמערכת והטרוניות והאווילות הרבות,  גם שומעים הרבה סיפורי גבורה פשוטה ואנושית, הרואיקה של הלב, שומעים יותר ויותר על אנשים, רופאים ומטפלים בכלל שיודעים להקשיב מהלב, אלו הם אותם האנשים שנשוב לראותם ונרצה להיות בנוכחותם, ונרצה שיטפלו ויגעו בנו ונרצה לחלוק עימם את אשר על ליבנו, את הדברים הטובים והפחות טובים. אמן שנפתח בתוכינו את מידת ההרגש זולתו, בברכת הקשבה אמיתית מהלב וצום קל.

מיתוס הכולסטרול 

לאורך השנים למדנו ברפואה כי יש כולסטרול רע וכולסטרול טוב, וראינו איך סף רמת הכולסטרול התקין הולך ויורד עם השנים, ראשית, הכולסטרול מיוצר בגוף האדם בעיקר ע"י הכבד, והוא חיוני לחיים, ממנו הגוף מייצר הורמונים שונים כולל הורמוני המין, ויטמין D ועוד. הכולסטרול נמצא בקרומי התאים ומהווה מרכיב חשוב ביכולת שלו לפעול. ניתן לחלק את הכולסטרול לפנימי כזה המיוצר ע"י הגוף, ולחיצוני המגיע מהמזון, מהחלבון מן החי -  בשר, דגים, ביצים ומוצרי חלב. אנו חיים בעידן שבו היד שכותבת מרשם לתרופה קלה על ההדק, לצד העובדה כי התחליף, שבו מציעים לאדם שינוי באורחות חיים (פעילות גופנית אירובית ושינוי תזונתי) אינו חביב עלינו וקשה יותר לביצוע בשל אורח החיים העמוס שלנו. בתפיסה שלנו אנו מחפשים אחר פתרון הקסם, סוג של כדור קסם, המגמה הזו הובילה, לצערי הרב, לשימוש בלתי מושכל, תלותי ואין סופי בתרופות. ידוע שחברות התרופות מפרסמות מחקרים רבים, בעיתונים רפואיים מכובדים, לאחר שברוב המקרים הם שלמו לחוקרים משלהם לבצע עבורם את המחקרים. המגמה ורמת האמינות של המחקרים הללו ברורה ומוטלת בספק. זהו האינטרס העתיק, שעומד מאחורי הכל, הכסף. בליוני דולרים מושקעים בפיתוח תרופות, וכמה נהדר שיש תרופת פלא כמו התרופות ממשפחת הסטטינים (השם הרפואי של התרופות להורדת כולסטרול), שאותה ניתן לצרוך כל החיים, "קחו כדור- שיסדר את הכל", כמה נחמד וכמה רווח כלכלי יש מאחורי אותם מחקרים. מה עושה אותו כדור? מונע את ייצור הכולסטרול הפנימי, הוא בעצם לא משפיע כלל על הכולסטרול שבא מבחוץ ועובד בניגוד לטבע, ולגוף החכם שלנו, שאמור לייצר כולסטרול לשימוש פנימי. כמו לכל תרופה גם לזו יש תופעות לוואי מרובות, החל מהפרעות קצב הלב ותת לחץ דם, תופעות עוריות, סכרת (בטיפול במינונים גבוה) והפרעה לאיזון הגלוקוז בגוף, דרך תופעות מע' העיכול והכבד, בעיות שרירים ועד תופעות נוירולוגיות כמו שכחה, בלבול, פגיעה בזכרון וביכולת הקוגניטיבית.

השילוב בין צרכני התרופות מנגד וחברות התרופות שמוכרות לנו את הטיפול, והכל בתיווך מדעי רפואי, הוא שילוב קטלני, ומשרת בעיקר את הכיס של חברות התרופות. הפתרון יותר פשוט ממה שנדמה לנו, שינוי בכמות הכולסטרול שהאדם צורך בתזונה, כאמור הכולסטרול מגיע מהחלבון מן החי, במחקרים שבוצעו לא במימון של חברות תרופות, בחנו את ההשפעה שיש לדיאטה טבעונית לעמות דיאטה רגילה על איזון רמת הגלוקוז בגוף, רמת הכולסטרול, רמת השומנים והמשקל באנשים עם מחלת הסכרת, המסקנה הראתה ירידה ניכרת במדדים שנבדקו (מדדים המשפיעים באופן ישיר על התחלואה הלבבית) בקבוצת החולים שטופלו בדיאטה טבעונית (1, 2). חשוב לציין כי גם בחולים שטופלו בדיאטה הרגילה נצפתה ירידה במדדים שנבדקו, אך לא בצורה ניכרת כמו הדיאטה הטבעונית. המסקנה ההגיונית היא שכאשר אדם צורך פחות חלבון מן החי, הוא צורך פחות כולסטרול וכך משפיע באופן ישיר על הרמה בגופו, חשוב לא לעשות שינויים קיצוניים, לא כל אדם יכול להפוך בין רגע לטבעוני, או להחליט להפסיק ליטול תרופה, אך באם אדם יחליט שהוא מוריד בכמות החלבון מן החי אותו הוא צורך בתזונה, הוא ירוויח מבחינה בריאותית, והסביבה תרוויח מבחינה מוסרית ואקולוגית. הדבר דומה לילד שמושיט יד ומנסה לגעת בתנור חם, מה הפתרון באופן טבעי? באם יגע בתנור אז ירגיש את החום וירתע ויושיט את ידו לאחור, או לחילופין להרחיק את מקור החום ממנו, לפי הנוסחה של הטיפול התרופתי מה צריך להיות הפתרון? - לכרות לו את היד.

בריאות שלמה וצריכת רפואה מושכלת לכולנו,

מקרא מקום:

1. השפעת דיאטה טבעונית על תחלואה לבבית בחולי סכרת מסוג 2

2. השוואה בין דיאטה טבעונית לדיאטה רגילה בחולי סכרת מסוג 2

3.סרטון המסכם את הנושא בשפה ברורה ורהוטה: